שרונה Z רודהין

מעצבת פנים סטיילינג וציור, בוגרת בית ספר לאומנות בפריז, קשורה מאוד לעולם היופי והאסתטיקה ורואה קשר ישיר בין סיגנון הציור שלי, שנוטה לכיוון הפופ ארט, והתרומה שלו להשלמת העיצוב והסטיילינג של החלל.

דורן גינצבורג

כיוצרת, מעסיק אותי היחס בין מדיית הציור להדפס טקסטיל על גווניו, כאשר כל עבודותי צוירו ידנית בטכניקות שונות. קיים דגש על הפרשנות שלי לעולם הטבע והצבע והבעתם דרך ציור, קומפוזיציה, סגנון, דימויים ועוד. קיימת חשיבות רבה לתהליך העבודה, כאשר המטרה היא להכניס את הצופה לתוך עולם אחר, כשלכל צופה פרשנות משלו. הדברים לא אמורים להיות ברורים וישירים בנראות שלהם, הדגש הוא על התבוננות מעמיקה ואינטרפרטציה אישית של הצופה.

דניאל גזית

דניאל גזית, ילידת 1987, אדריכלית וציירת. במסגרת עבודתי במשרדי אדריכלים המתמחים בבנייני שימור, נחשפתי לערכים הייחודיים של הבניינים שנבנו בסגנון הבינלאומי והאקלקטי בתחילת המאה הקודמת שאותם אני מנסה לבטא באמצעות הציורים. במשך השנים בעבודתי כאדריכלית בתל אביב התאהבתי בבניינים בסגנון הבינלאומי המפארים את העיר הלבנה. מרבית הסצנות העירוניות והמבנים שאני מציירת מתארים את הארכיטקטורה של הסגנון הבינלאומי והאקלקטי בתל אביב. בציורים אלה אני מנסה להדגיש את חיי העיר סביב בנייני הבאוהאוס.

דניאל ווכטל

דניאל ווכטל, אדריכל, מורה בכיר באוניברסיטת תל אביב לאדריכלות, מנהל אקדמי ומורה לעיצוב פנים בשנקר, לימודי חוץ. הרישום מהווה כלי מוביל עבורו כאמן, אדריכל ומעצב, וכשמגדילים אותו לקיר מלא, החלל הופך לסיפור... דניאל שואף ביצירותיו לביטוי כמה שיותר אינטואיטיבי, שלא עובר עיבוד שכלי, במצב תודעתי של זרימה, שמחה ושלווה. ברגעים הקסומים האלו, היצירה והאני, אחד הם. ״הדור שלי, נולד עם עפרון ביד. לא היה אז אמצעי אחר, פרט לדגמים, לתאר רעיון תלת ממדי, לכן הוא היה ה"כתיבה" שלי, כמו של רוב היוצרים, אמנים, ממציאים, לאורך ההיסטוריה. אולי אנחנו הדור האחרון שהרישום הוא עבורו "שפת אם".

שי בראל

שי בראל - בן 43, אבא לאדיר והילה. ​צלם סטילס מזווית קצת אחרת. מצלם נופים, עסקים, כנסים ואירועים, אך בעיקר אוהב לצלם אנשים. "זה משחרר אותם, זה מוציא מהם את הפחדים ונותן להם להרגיש מי הם באמת". שי הוציא בשנים האחרונות גם שני ספרים, הראשון למבוגרים והשני ספר ילדים.

מיכל אהרון

שמי מיכל חן אהרון, ציירת ומעצבת אמנות, בת 32 מראשון לציון. את הציור הראשון שלי מכרתי בשנת 2013 ואם מישהו היה אומר לי שבזה אעסוק בעתיד לא הייתי מאמינה. לפני 7 שנים קמתי בבוקר לכבות את השעון המעורר בבכי ובאותו היום עזבתי את העבודה כשכירה במשרד בידיעה שאני חייבת שינוי .. בלי לדעת מה הוא. לאחר כמה ימים העלתי לרשת רישום קטן והוא נמכר מיד. עם הזמן התחביב הזה הפך לעסק שקיבל את צורתו הסופית רק בשנה האחרונה, בה הספקתי למכור את יצירותיי לבתים ומשרדים בארץ ובחו"ל. את האמנות שלי אני יוצרת מהבטן והיא ללא ספק שינתה את חיי והולידה אותי מחדש.