דניאל ווכטל, אדריכל, מורה בכיר באוניברסיטת תל אביב לאדריכלות, מנהל אקדמי ומורה לעיצוב פנים בשנקר, לימודי חוץ. הרישום מהווה כלי מוביל עבורו כאמן, אדריכל ומעצב, וכשמגדילים אותו לקיר מלא, החלל הופך לסיפור... דניאל שואף ביצירותיו לביטוי כמה שיותר אינטואיטיבי, שלא עובר עיבוד שכלי, במצב תודעתי של זרימה, שמחה ושלווה. ברגעים הקסומים האלו, היצירה והאני, אחד הם.
״הדור שלי, נולד עם עפרון ביד. לא היה אז אמצעי אחר, פרט לדגמים, לתאר רעיון תלת ממדי, לכן הוא היה ה"כתיבה" שלי, כמו של רוב היוצרים, אמנים, ממציאים, לאורך ההיסטוריה. אולי אנחנו הדור האחרון שהרישום הוא עבורו "שפת אם".
שמי מיכל חן אהרון, ציירת ומעצבת אמנות, בת 32 מראשון לציון.
את הציור הראשון שלי מכרתי בשנת 2013 ואם מישהו היה אומר לי שבזה אעסוק בעתיד לא הייתי מאמינה.
לפני 7 שנים קמתי בבוקר לכבות את השעון המעורר בבכי ובאותו היום עזבתי את העבודה כשכירה במשרד בידיעה שאני חייבת שינוי .. בלי לדעת מה הוא.
לאחר כמה ימים העלתי לרשת רישום קטן והוא נמכר מיד.
עם הזמן התחביב הזה הפך לעסק שקיבל את צורתו הסופית רק בשנה האחרונה, בה הספקתי למכור את יצירותיי לבתים ומשרדים בארץ ובחו"ל.
את האמנות שלי אני יוצרת מהבטן והיא ללא ספק שינתה את חיי והולידה אותי מחדש.
אילן ריסיס, מעצב רב תחומי עם ניסיון עשיר בארץ ובחו"ל.
יוצר עיצובים המשלבים בחינניות נוסטלגיה, הומור וגם אפקט של הפתעה.
אוהב לשלב את הרציונאלי והלא הגיוני, להשתמש באינטואיציה, אירוניה ותובנה.
שתי קריירות מרכזיות מילאו את חיי: עולם ההדרכה והניהול ועולם הפרסום. לצידן, האומנות שלי. לכאורה בשוליים, אך בעולם שלי היא תופסת נפח עצום. עבודותיי נעשות בדיו שחור על נייר לבן. אין בהן מחשבה. היד לוקחת אותי לאן שלוקחת. הן נוצרות מתנועה, ובתנועה, וסגנונן משתנה כמו ההתנסויות בחיים. הן כמו כתב ידי. יש בהן מפגש של השפעות שבטיות וקמאיות; הקווים של פיקאסו, שילה וקלימט ורישום אחד של אומן בלתי ידוע שהיה תלוי בבית סבתי. בעלים של עסק לשיווק דיגיטלי, הקיים כבר 10 שנים. בעלת תואר ראשון ושני בפילוסופיה. גרה בתל אביב.
ליאת נחשפה אל האמנות נחשפה בגיל מאוד צעיר, את ההשראות היא מקבלת מעולם האופנה, מאמנות הרחוב ומעולם האימון והטיפול .
יצירותיה נושאות אמירות חיוביות, לעיתים מחאתיות ונשיות, בתוך יצירותיה משולבים מסרים גלויים ולעיתים גם "נסתרים".
האמנית שמה דגש לצבעים למוטיבים הנבחרים ולמשמעותם.
דובי רומן נשבה בקסמו של הציור האימפרסיוניסטי, הוא חיפש דרך לבטא תפיסה אימפרסיוניסטית של הטבע על ידי צילום – ראייה כביטוי של אור. רומן אינו מסתפק במשחקי האור בשדות ובחורשות, וביצירת דימויים זוהרים של הנוף. עבודותיו מציעות אור אחר; משטחי פרחי הבר ביער והגזעים האפלים מכוסים באור מסתורי, בזוהר רוחני הקורן מהטבע. יתכן ואותו אור מיסטי, נובע משורשיו הגליליים של האמן. משפחתו חייתה בצפת במשך חמישה דורות, וסבו, יצחק רומן, היה אמן ופסל, אשר תיעד את התרבות הדתית היהודית בצפת. דובי רומן חי בעיר, אך בורח שוב ושוב אל הטבע כצורך קיומי, ובמיוחד אל היער. הוא אינו מנסה לתעד את נופי הארץ כפשוטם, אלא שואף להגיע מבעד למקום המסויים אל האוניברסליות שבטבע ואל שלוות הנפש וההרמוניה שהיער מציע. כמו הציירים האימפרסיוניסטים, שיצאו מהסטודיו אל הטבע, משיג גם דובי את האפקט המיוחד של תמונותיו בחוץ, ברגע הצילום עצמו. הוא משתמש בטכניקה של ריבוי חשיפות, חלקן מעט מחוץ לפוקוס ומזוויות משתנות. "תנועה קלה של הגוף ואני יכול לתפוס ניואנסים, שמשנים את המציאות לחלוטין", אומר דובי. "לעולם אינני יכול לחזות במדויק את התוצאה הסופית, זו הצטברות של הרבה מרכיבים, הרבה שערים שנפתחים".
דובי רומן עבד כעורך וידאו וכטכנאי שידור בטלוויזיה החינוכית במשך כ-36 שנים. ב-1994 סיים 3 שנות לימודי צילום ב-NYIP בניו יורק. דובי יצא לגמלאות בשנת 2018. הוא מתמסר באופן מלא לצילום אמנותי בטבע, הוא משתתף בפרויקטים ובתערוכות צילום בארץ ובעולם, ומלמד תלמידים בשיעורים פרטיים אחד על אחד. הוא נשוי, אב לשלושה, וחי בתל-אביב. http://dubiroman.com
