כפיר תאג'ר

"העיר היא חלק מהחזות והאמנות שלי. כאמן STREET ART, אני מסתכל על הרחובות כמו חתיכת אמנות נסתרת" נעים להקיר: כפיר תאג'ר אמן בן 15 שציוריו כבר תלויים במסעדות שף ברחבי תל אביב. כפיר נוגע ביצירותיו בעולמות רבים: קומיקס, קיץ, מוסיקה, אופנה, גיבורי על, פרחים ועוד... השילוב ביניהם מבטיח יצירות יוצאות דופן ומלאות חדשנות.

ליאת גבע

ליאת נחשפה אל האמנות נחשפה בגיל מאוד צעיר, את ההשראות היא מקבלת מעולם האופנה, מאמנות הרחוב ומעולם האימון והטיפול . יצירותיה נושאות אמירות חיוביות, לעיתים מחאתיות ונשיות, בתוך יצירותיה משולבים מסרים גלויים ולעיתים גם "נסתרים". האמנית שמה דגש לצבעים למוטיבים הנבחרים ולמשמעותם.

יעל הרצוג

מאיירת לייפסטייל לעסקים ומותגים מאיירת מגיל 4. בעלת תואר בעיצוב אופנה מטעם מכללת שנקר. בעלת וותק של למעלה מ- 15 שנה, זוכת שבחים ופרסים בתחום העיצוב. מתמחה באיור שיווקי מסחרי עבור עסקים ומותגים בארץ ובחו"ל מתחום הלייפסטייל (אופנה, מזון, פנאי, רכב, תיירות, קוסמטיקה ויופי). ב-2018 נבחרה מבין אלפי מועמדים מכל העולם להציג בתערוכה היוקרתית בלונדון וסיאול של אגודת המאיירים הבינלאומית THE AOI. ב-2019 נבחרה מבין מאות מועמדים לאיור קמפיין של חברת המשקאות Perrier הצרפתית בישראל. בין לקוחותיה: אל-על, לוריאל ישראל, קבוצת שטראוס, קליניק, זר פור יו, סופר פארם, מוזס, בנק דיסקונט, לנקום, סוזוקי, ועוד..

מיקה סגל

מיקה סגל רק בת 16, עם תשוקה אדירה לציור והרבה כישרון. מיקה שואבת השראה מקומיקס ומעצבת בעצמה דמויות שמלוות את היצירות שלה. מלבד ציור מיקה יוצרת בחימר ובמגוון חומרים ממוחזרים.

גלי לוי

מתמחה בפורטרטים ובצילומי רחוב, ומגוונת את סגנון חייה בגיחות למקומות אקזוטיים ומרתקים בעולם במטרה לגלות, לחקור ולתעד אנשים ותרבויות. צילומיה מאפריקה מככבים במגזין מסע אחר, וצילומים נוספים פורסמו בנשיונל ג'אוגרפיק ובמגזין היוקרתי ווג.

דניאל ווכטל

דניאל ווכטל, אדריכל, מורה בכיר באוניברסיטת תל אביב לאדריכלות, מנהל אקדמי ומורה לעיצוב פנים בשנקר, לימודי חוץ. הרישום מהווה כלי מוביל עבורו כאמן, אדריכל ומעצב, וכשמגדילים אותו לקיר מלא, החלל הופך לסיפור... דניאל שואף ביצירותיו לביטוי כמה שיותר אינטואיטיבי, שלא עובר עיבוד שכלי, במצב תודעתי של זרימה, שמחה ושלווה. ברגעים הקסומים האלו, היצירה והאני, אחד הם. ״הדור שלי, נולד עם עפרון ביד. לא היה אז אמצעי אחר, פרט לדגמים, לתאר רעיון תלת ממדי, לכן הוא היה ה"כתיבה" שלי, כמו של רוב היוצרים, אמנים, ממציאים, לאורך ההיסטוריה. אולי אנחנו הדור האחרון שהרישום הוא עבורו "שפת אם".