מיקה בר

סטודיו‭ ‬מיקה‭ ‬בר‭ ‬לעיצוב‭ ‬טקסטיל‭ ‬נמצא‭ ‬בתל‭ ‬אביב,‭ ‬ועוסק‭ ‬בפיתוח‭ ‬ויצירת‭ ‬בדים‭ ‬תלת‭ ‬מימדיים‭ ‬חדשניים‭ ‬ומוצרים‭ ‬מבוססי‭ ‬טקסטיל, אשר‭ ‬עשויים‭ ‬בטכניקות‭ ‬הדפסה‭ ‬ייחודיות‭ ‬ומיועדים‭ ‬לעולם‭ ‬הפנים‭ ‬והאופנה‭.‬ בעיצוביה,‭ ‬משחקת‭ ‬מיקה עם‭ ‬אלמנטים‭ ‬גאומטריים‭ ‬בסיסיים‭ ‬כמו‭ ‬קנה‭ ‬מידה‭ ‬וצבע, ויצירותיה‭ ‬הוצגו‭ ‬בתערוכות‭ ‬עיצוב‭ ‬בינלאומיות‭ ‬בפריז‭ ‬ובערים‭ ‬מרכזיות‭ ‬נוספות‭ ‬בעולם‭.‬

גלי לוי

מתמחה בפורטרטים ובצילומי רחוב, ומגוונת את סגנון חייה בגיחות למקומות אקזוטיים ומרתקים בעולם במטרה לגלות, לחקור ולתעד אנשים ותרבויות. צילומיה מאפריקה מככבים במגזין מסע אחר, וצילומים נוספים פורסמו בנשיונל ג'אוגרפיק ובמגזין היוקרתי ווג.

אלין לנגליב

בוגרת בית הספר לעיצוב "פארסונס" שבניו-יורק ומעצבת מובילה בארץ בתחום עיצוב בתי מלון. אלין עיצבה מלונות ברשת W היוקרתית וזכתה בפרסים בינלאומיים כשעיצבה את מלון בראון ביץ' האוס בתל-אביב. אלין הנחתה את פינת העיצוב בתוכנית ״מגזין החיים הטובים״ וכתבה במגזינים שונים לעיצוב. הצצה לשלוש קולקציות בעיצובה של אלין: BAMBOO - בהשראה הריהוט הסיני העתיק והקש הטבעי. / FIORI - בהשראת גוצ'י והצעיף של גרייס קלי / SAFARI - הצורות מעולם החי באינטרפרטציה האישית של אלין.

שולי קורן

שתי קריירות מרכזיות מילאו את חיי: עולם ההדרכה והניהול ועולם הפרסום. לצידן, האומנות שלי. לכאורה בשוליים, אך בעולם שלי היא תופסת נפח עצום. עבודותיי נעשות בדיו שחור על נייר לבן. אין בהן מחשבה. היד לוקחת אותי לאן שלוקחת. הן נוצרות מתנועה, ובתנועה, וסגנונן משתנה כמו ההתנסויות בחיים. הן כמו כתב ידי. יש בהן מפגש של השפעות שבטיות וקמאיות; הקווים של פיקאסו, שילה וקלימט ורישום אחד של אומן בלתי ידוע שהיה תלוי בבית סבתי. בעלים של עסק לשיווק דיגיטלי, הקיים כבר 10 שנים. בעלת תואר ראשון ושני בפילוסופיה. גרה בתל אביב.

אסנת פאר

צלמת, צורפת, פיזיותרפיסטית, חיה ונושמת טבע, ופורצת את גבולותיו מבעד לעדשה. בעזרת המצלמה, עוברת מעולם של גוף וחומר לעולמות של צבע, צליל, תחושה ורגש. הצילום בשבילה הוא כלי להקפאה של רגע, צריבה של זיכרון, תנועה, ויצירת מציאות חדשה שלא תמיד העין רואה.

דניאל ווכטל

דניאל ווכטל, אדריכל, מורה בכיר באוניברסיטת תל אביב לאדריכלות, מנהל אקדמי ומורה לעיצוב פנים בשנקר, לימודי חוץ. הרישום מהווה כלי מוביל עבורו כאמן, אדריכל ומעצב, וכשמגדילים אותו לקיר מלא, החלל הופך לסיפור... דניאל שואף ביצירותיו לביטוי כמה שיותר אינטואיטיבי, שלא עובר עיבוד שכלי, במצב תודעתי של זרימה, שמחה ושלווה. ברגעים הקסומים האלו, היצירה והאני, אחד הם. ״הדור שלי, נולד עם עפרון ביד. לא היה אז אמצעי אחר, פרט לדגמים, לתאר רעיון תלת ממדי, לכן הוא היה ה"כתיבה" שלי, כמו של רוב היוצרים, אמנים, ממציאים, לאורך ההיסטוריה. אולי אנחנו הדור האחרון שהרישום הוא עבורו "שפת אם".