אסנת פאר

צלמת, צורפת, פיזיותרפיסטית, חיה ונושמת טבע, ופורצת את גבולותיו מבעד לעדשה. בעזרת המצלמה, עוברת מעולם של גוף וחומר לעולמות של צבע, צליל, תחושה ורגש. הצילום בשבילה הוא כלי להקפאה של רגע, צריבה של זיכרון, תנועה, ויצירת מציאות חדשה שלא תמיד העין רואה.

נילי שחורי

ההתבוננות והצילום שלי מושפעים רבות מהשכלתי (דוקטורט) וממקצועי כמתכננת ערים. אני מוצאת עניין רב בערים, בנוף האורבני, בארכיטקטורה, במבנים, בחללים הציבוריים הגלויים והסמויים, בתווך שבין החלל הציבורי לחלל הפרטי ובפינות הסמויות מהעין. בכל אלה אני מחפשת לצלם את הגיאומטריה, הטקסטורות, המקצבים והאסתטיקה גם במקומות שהתיישנו והתבלו. מעבר למרקם הבנוי אני מתבוננת גם במרקם האנושי וחיי העיר השקופים, בפעילות העסקית ובהיבטים שונים של חיי היום יום.

שירי צור

שירי מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה, וציוריה מאופיינים בצבעוניות רבה. עובדת בטכניקות שונות, ובמיוחד שמן על קנבס. כמו כן התמחתה בקולאז'ים מגזרי ז'ורנלים של דמויות מפורסמות. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות.

איתי מגן

יש אנשים שיכולים לחיות חיים שלמים ולא לדעת מה בעצם הייעוד שלהם בחיים. למזלו של איתי, הוא גילה בגיל 40 שהוא צייר. אם אתם לא מאמינים, תעשו גוגל עליו, הציורים המדהימים שלו מדברים בעד עצמם.

טל קלמן

נשואה ואם לשלושה, בת 43, גרה בתל אביב. אומנית אוטודידקטית, יוצרת ומוזיקאית. המוסיקה והרוחניות באה לידי ביטוי בציוריה, דרכם היא מנסה להעביר את היופי באנשים ובעולם, תוך מתן דרור לדמיון ולצבעוניות שבתוכנו. ״כמו לכולנו, החיים מציעים צבעים קודרים מהולים בצבעים זוהרים. אני מציירת כדי לעשות טוב לאחרים וגם לעצמי. כדי להעביר מסר של שחרור רוחני ושל העוצמה שטמונה (וגם תמונה) בכל אחד מאיתנו. בשביל להעביר רוגע ואסתטיקה ופשוט בשביל לתת לעצמי להיות אני, כי אני לא מכירה משהו אחר״.

שי בראל

שי בראל - בן 43, אבא לאדיר והילה. ​צלם סטילס מזווית קצת אחרת. מצלם נופים, עסקים, כנסים ואירועים, אך בעיקר אוהב לצלם אנשים. "זה משחרר אותם, זה מוציא מהם את הפחדים ונותן להם להרגיש מי הם באמת". שי הוציא בשנים האחרונות גם שני ספרים, הראשון למבוגרים והשני ספר ילדים.