שי בראל - בן 43, אבא לאדיר והילה.
צלם סטילס מזווית קצת אחרת. מצלם נופים, עסקים, כנסים ואירועים, אך בעיקר אוהב לצלם אנשים. "זה משחרר אותם, זה מוציא מהם את הפחדים ונותן להם להרגיש מי הם באמת".
שי הוציא בשנים האחרונות גם שני ספרים, הראשון למבוגרים והשני ספר ילדים.
דובי רומן נשבה בקסמו של הציור האימפרסיוניסטי, הוא חיפש דרך לבטא תפיסה אימפרסיוניסטית של הטבע על ידי צילום – ראייה כביטוי של אור. רומן אינו מסתפק במשחקי האור בשדות ובחורשות, וביצירת דימויים זוהרים של הנוף. עבודותיו מציעות אור אחר; משטחי פרחי הבר ביער והגזעים האפלים מכוסים באור מסתורי, בזוהר רוחני הקורן מהטבע. יתכן ואותו אור מיסטי, נובע משורשיו הגליליים של האמן. משפחתו חייתה בצפת במשך חמישה דורות, וסבו, יצחק רומן, היה אמן ופסל, אשר תיעד את התרבות הדתית היהודית בצפת. דובי רומן חי בעיר, אך בורח שוב ושוב אל הטבע כצורך קיומי, ובמיוחד אל היער. הוא אינו מנסה לתעד את נופי הארץ כפשוטם, אלא שואף להגיע מבעד למקום המסויים אל האוניברסליות שבטבע ואל שלוות הנפש וההרמוניה שהיער מציע. כמו הציירים האימפרסיוניסטים, שיצאו מהסטודיו אל הטבע, משיג גם דובי את האפקט המיוחד של תמונותיו בחוץ, ברגע הצילום עצמו. הוא משתמש בטכניקה של ריבוי חשיפות, חלקן מעט מחוץ לפוקוס ומזוויות משתנות. "תנועה קלה של הגוף ואני יכול לתפוס ניואנסים, שמשנים את המציאות לחלוטין", אומר דובי. "לעולם אינני יכול לחזות במדויק את התוצאה הסופית, זו הצטברות של הרבה מרכיבים, הרבה שערים שנפתחים".
דובי רומן עבד כעורך וידאו וכטכנאי שידור בטלוויזיה החינוכית במשך כ-36 שנים. ב-1994 סיים 3 שנות לימודי צילום ב-NYIP בניו יורק. דובי יצא לגמלאות בשנת 2018. הוא מתמסר באופן מלא לצילום אמנותי בטבע, הוא משתתף בפרויקטים ובתערוכות צילום בארץ ובעולם, ומלמד תלמידים בשיעורים פרטיים אחד על אחד. הוא נשוי, אב לשלושה, וחי בתל-אביב. http://dubiroman.com
אורלי התחילה את דרכה כמעצבת גרפית אך עם השנים החלה להתמקד בציור וכבשה אותנו עם היצירות הכל כל מגוונות שלה
"ציורי לעיתים אקספרסיביים, סוערים, עתירים בצבע ובתנועה, ולעיתים שלווים עדינים וליריים – ממש כמו החיים עצמם…"
שמי מיכל חן אהרון, ציירת ומעצבת אמנות, בת 32 מראשון לציון.
את הציור הראשון שלי מכרתי בשנת 2013 ואם מישהו היה אומר לי שבזה אעסוק בעתיד לא הייתי מאמינה.
לפני 7 שנים קמתי בבוקר לכבות את השעון המעורר בבכי ובאותו היום עזבתי את העבודה כשכירה במשרד בידיעה שאני חייבת שינוי .. בלי לדעת מה הוא.
לאחר כמה ימים העלתי לרשת רישום קטן והוא נמכר מיד.
עם הזמן התחביב הזה הפך לעסק שקיבל את צורתו הסופית רק בשנה האחרונה, בה הספקתי למכור את יצירותיי לבתים ומשרדים בארץ ובחו"ל.
את האמנות שלי אני יוצרת מהבטן והיא ללא ספק שינתה את חיי והולידה אותי מחדש.
ילד זה ההשראה הכי גדולה שיש. לפחות, זה מה שגרם לדלית מרום האמנית המוכשרת, לעשות שינוי ולפנות ליצירה כמקצוע.
השימוש בצבעים עזים על גבי בדי העיצוב הם אלה המבדלים אותה והובילו אותה לפתח טכניקת ציור ייחודית לה בהשראת המוטו שלה: החיים נועדו כדי שנחגוג אותם.
"וכשהתעוררתי נזכרתי בחלום ויצאתי לחפש מעט שלום" עיצוביה של תמר שואבים השראה מהטבע העירוני שסביבה- צמרות עצים, פרחים, שמיים כחולים, גרפיטי והים הפתוח.
אלה משתכפלים כפטרנים עשירים ונעימים מבוססי ציורים וצילומים מקוריים שלה. הנופים מתרגמים לציור מופשט והרמוני בצבעים נעימים, הצורות אמורפיות וזורמות וממלאות בהשראה חללים פרטיים ומסחריים.
את קולקציית הטפטים השומרים על כתב יד ציורי וחופשי, יצרה תמר בתקופת הקורונה והם כאי של שפיות והרמוניה... כתשובה שלווה לתקופה הנוכחית, המביאה אתגרים רבים בתחום הכלכלי והבריאותי.
תמר ברניצקי - מעצבת ואמנית טקסטיל, בעלת סטודיו לעיצוב וייצור טקסטיל הפועל משנת 2010 בתל אביב. בוגרת שנקר בעיצוב טקסטיל בשנת 2009, ובוגרת בצלאל תואר שני בעיצוב תעשייתי בשנת 2016.
בשנת 2010 לאחר תקופת התמחות אצל מעצבת האופנה השוודית דיאנה אורבינג, הקימה תמר סטודיו עצמאי לעיצוב טקסטיל מתוך כוונה לייצר מענה ייחודי בנוף המקומי. הסטודיו מהווה נקודת מפגש למעצבי פנים, מלבישי בתים, הום סטייליסטים, למעצבים תעשייתיים, מעצבי אופנה ולקוחות פרטיים המבקשים כל אחד בתחומו ליצור עולם מרהיב של צורה וצבע: אמנות, טפטים, אהילים, צעיפים בהתאמה אישית לכל פרויקט .
תמר ידועה כמעצבת קולקציות של צעיפים יוקרתיים המשווקים בחנויות מוזיאון ובבוטיקים נבחרים בארץ ובעולם.
עיצבה טקסטיל למותגים מובילים לדוגמא: קום איל פו, ביקל, גולף אנד קו, מוזיאון מצדה ומוצרי מוזיאון ישראל. מאחוריה פרויקטים מוצלחים עם משרדים ומלונות בארץ ובחו"ל.
תמר הציגה עבודות בתערוכות חשובות כגון הביאנלה לטקסטיל וביאנלה לנייר במוזיאון ארץ ישראל והצגת עבודות ביריד העיצוב היוקרתי במילאנו ובפילדלפיה קראפט שואו.
