אמנית עכשווית בינלאומית ורב תחומית. ציירת, מעצבת ומאיירת שהשתתפה בתערוכות בארץ ובעולם, ומביאה איתה עולם עשיר של מרקמים אתניים, צבע, דמויות ושכבות שביחד יוצרים בהרמוניה סיפור, שיר, או פואמה.
נעמי עובדת בטכניקת מיקס-מדיה בשילוב צבעי אקריליק וגיר ע"ג קנווס, ומשחקת עם אור וצל ושקיפויות עדינות, שחודרות מתוך הבד אל עיניו של הצופה.
מתמחה בפורטרטים ובצילומי רחוב, ומגוונת את סגנון חייה בגיחות למקומות אקזוטיים ומרתקים בעולם במטרה לגלות, לחקור ולתעד אנשים ותרבויות. צילומיה מאפריקה מככבים במגזין מסע אחר, וצילומים נוספים פורסמו בנשיונל ג'אוגרפיק ובמגזין היוקרתי ווג.
עמוס גזית, נפגש עם הים לפני למעלה מ-30 שנים, במהלך מסע חייו לשיקום פיזי ונפשי בעקבות פציעתו השלישית
והאחרונה במלחמת יום כיפור (הפעמיים הקודמות, במהלך פשיטות מעבר לתעלת סואץ, במלחמת ההתשה) –
מפגש שהוביל למסע אישי של התבוננות, לימוד ועשייה בשימור, שיקום ופיתוח של סביבה ימית טרופית - העולם
התת ימי של השוניות (ריפים), חופי הים... ואלו החיים בהם, מהם ולידם.
במהלך השנים פעל עמוס כחבר ב-SEED Consortium וארגוני שימור ומחקר נוספים, בעיקר במדינות ואיים בדרום
מזרח אסיה ודרום הקריבים - ושם הוא מגלה את ההשחתה וההרס של הים הנגרמים בעקבות יהירות, חמדנות
וקוצר ראיית העתיד של בני האדם... החל באלו המתקיימים ממנו, דרך הלומדים וחוקרים אותו וכלה במבקרים
ומבלים בו – כאשר במקביל ולמרות ההרס – מגלה עמוס את יכולתו המופלאה של הטבע להתחדש, להשתקם
ולהתגבר וליצור מחדש את מראותיו המופלאים.
מובל על ידי הדמיון, ערכי המוסר והיצירתיות שלו, מתעד עמוס במשך השנים את המראות, הצבעים, התנועה
והתחושות של הים ויכולתו הטבעית, וכמעט דווקאית, לעבור תהליך ריפוי עצמי של התגברות והתחדשות מהפציעות
הקשות, כפי שחווה עמוס.
העבודות מספרות את סיפור השיקום האישי של עמוס ,דרך סיפורו של הטבע המייצר חיים חדשים ומתגבר על
"מינים פולשים" (Invasive species)* כשלצידם מציג עמוס צילומים של "מינים ילידים" (*(Indigenous species
היוצרים מחדש, בתהליכי ריפוי ושיקום טבעיים, חיים ומראות חדשים.
עבודותיו הוצגו בתערוכות ובגלריות בישראל ובעולם, מיושמות גם בעיצוב פנים וחוץ (תמונות קיר, ריהוט, גינות
ובריכות) ומשולבות במבנה-מיצג תת ימי (הבנוי מסלעים טבעיים) המסייע בשמירה ושיקום של הסביבה הימית
והחוף... http://www.amosgazit.com
נשואה ואם לשלושה, בת 43, גרה בתל אביב. אומנית אוטודידקטית, יוצרת ומוזיקאית. המוסיקה והרוחניות באה לידי ביטוי בציוריה, דרכם היא מנסה להעביר את היופי באנשים ובעולם, תוך מתן דרור לדמיון ולצבעוניות שבתוכנו.
״כמו לכולנו, החיים מציעים צבעים קודרים מהולים בצבעים זוהרים. אני מציירת כדי לעשות טוב לאחרים וגם לעצמי. כדי להעביר מסר של שחרור רוחני ושל העוצמה שטמונה (וגם תמונה) בכל אחד מאיתנו. בשביל להעביר רוגע ואסתטיקה ופשוט בשביל לתת לעצמי להיות אני, כי אני לא מכירה משהו אחר״.
דובי רומן נשבה בקסמו של הציור האימפרסיוניסטי, הוא חיפש דרך לבטא תפיסה אימפרסיוניסטית של הטבע על ידי צילום – ראייה כביטוי של אור. רומן אינו מסתפק במשחקי האור בשדות ובחורשות, וביצירת דימויים זוהרים של הנוף. עבודותיו מציעות אור אחר; משטחי פרחי הבר ביער והגזעים האפלים מכוסים באור מסתורי, בזוהר רוחני הקורן מהטבע. יתכן ואותו אור מיסטי, נובע משורשיו הגליליים של האמן. משפחתו חייתה בצפת במשך חמישה דורות, וסבו, יצחק רומן, היה אמן ופסל, אשר תיעד את התרבות הדתית היהודית בצפת. דובי רומן חי בעיר, אך בורח שוב ושוב אל הטבע כצורך קיומי, ובמיוחד אל היער. הוא אינו מנסה לתעד את נופי הארץ כפשוטם, אלא שואף להגיע מבעד למקום המסויים אל האוניברסליות שבטבע ואל שלוות הנפש וההרמוניה שהיער מציע. כמו הציירים האימפרסיוניסטים, שיצאו מהסטודיו אל הטבע, משיג גם דובי את האפקט המיוחד של תמונותיו בחוץ, ברגע הצילום עצמו. הוא משתמש בטכניקה של ריבוי חשיפות, חלקן מעט מחוץ לפוקוס ומזוויות משתנות. "תנועה קלה של הגוף ואני יכול לתפוס ניואנסים, שמשנים את המציאות לחלוטין", אומר דובי. "לעולם אינני יכול לחזות במדויק את התוצאה הסופית, זו הצטברות של הרבה מרכיבים, הרבה שערים שנפתחים".
דובי רומן עבד כעורך וידאו וכטכנאי שידור בטלוויזיה החינוכית במשך כ-36 שנים. ב-1994 סיים 3 שנות לימודי צילום ב-NYIP בניו יורק. דובי יצא לגמלאות בשנת 2018. הוא מתמסר באופן מלא לצילום אמנותי בטבע, הוא משתתף בפרויקטים ובתערוכות צילום בארץ ובעולם, ומלמד תלמידים בשיעורים פרטיים אחד על אחד. הוא נשוי, אב לשלושה, וחי בתל-אביב. http://dubiroman.com
דניאל גזית, ילידת 1987, אדריכלית וציירת. במסגרת עבודתי במשרדי אדריכלים המתמחים בבנייני שימור, נחשפתי לערכים הייחודיים של הבניינים שנבנו בסגנון הבינלאומי והאקלקטי בתחילת המאה הקודמת שאותם אני מנסה לבטא באמצעות הציורים. במשך השנים בעבודתי כאדריכלית בתל אביב התאהבתי בבניינים בסגנון הבינלאומי המפארים את העיר הלבנה. מרבית הסצנות העירוניות והמבנים שאני מציירת מתארים את הארכיטקטורה של הסגנון הבינלאומי והאקלקטי בתל אביב. בציורים אלה אני מנסה להדגיש את חיי העיר סביב בנייני הבאוהאוס.
