יש אנשים שיכולים לחיות חיים שלמים ולא לדעת מה בעצם הייעוד שלהם בחיים. למזלו של איתי, הוא גילה בגיל 40 שהוא צייר. אם אתם לא מאמינים, תעשו גוגל עליו, הציורים המדהימים שלו מדברים בעד עצמם.
על רקע חיי הטבע הפרועים והנופים המרהיבים של דרום אפריקה, גילה רפי כבר מילדות את התשוקה לצילום. תמיד החזיק מצלמה ביד, עוד מגיל צעיר. בארץ המשיך ללמוד צילום טכני במכללת הדסה ולאחר שנות ניסיון רבות בטלוויזיה הישראלית חזר למקורות, לצילום סטילס. מתמחה בצילום משפחות, טבע ונוף.
דובי רומן נשבה בקסמו של הציור האימפרסיוניסטי, הוא חיפש דרך לבטא תפיסה אימפרסיוניסטית של הטבע על ידי צילום – ראייה כביטוי של אור. רומן אינו מסתפק במשחקי האור בשדות ובחורשות, וביצירת דימויים זוהרים של הנוף. עבודותיו מציעות אור אחר; משטחי פרחי הבר ביער והגזעים האפלים מכוסים באור מסתורי, בזוהר רוחני הקורן מהטבע. יתכן ואותו אור מיסטי, נובע משורשיו הגליליים של האמן. משפחתו חייתה בצפת במשך חמישה דורות, וסבו, יצחק רומן, היה אמן ופסל, אשר תיעד את התרבות הדתית היהודית בצפת. דובי רומן חי בעיר, אך בורח שוב ושוב אל הטבע כצורך קיומי, ובמיוחד אל היער. הוא אינו מנסה לתעד את נופי הארץ כפשוטם, אלא שואף להגיע מבעד למקום המסויים אל האוניברסליות שבטבע ואל שלוות הנפש וההרמוניה שהיער מציע. כמו הציירים האימפרסיוניסטים, שיצאו מהסטודיו אל הטבע, משיג גם דובי את האפקט המיוחד של תמונותיו בחוץ, ברגע הצילום עצמו. הוא משתמש בטכניקה של ריבוי חשיפות, חלקן מעט מחוץ לפוקוס ומזוויות משתנות. "תנועה קלה של הגוף ואני יכול לתפוס ניואנסים, שמשנים את המציאות לחלוטין", אומר דובי. "לעולם אינני יכול לחזות במדויק את התוצאה הסופית, זו הצטברות של הרבה מרכיבים, הרבה שערים שנפתחים".
דובי רומן עבד כעורך וידאו וכטכנאי שידור בטלוויזיה החינוכית במשך כ-36 שנים. ב-1994 סיים 3 שנות לימודי צילום ב-NYIP בניו יורק. דובי יצא לגמלאות בשנת 2018. הוא מתמסר באופן מלא לצילום אמנותי בטבע, הוא משתתף בפרויקטים ובתערוכות צילום בארץ ובעולם, ומלמד תלמידים בשיעורים פרטיים אחד על אחד. הוא נשוי, אב לשלושה, וחי בתל-אביב. http://dubiroman.com
מתמחה בפורטרטים ובצילומי רחוב, ומגוונת את סגנון חייה בגיחות למקומות אקזוטיים ומרתקים בעולם במטרה לגלות, לחקור ולתעד אנשים ותרבויות. צילומיה מאפריקה מככבים במגזין מסע אחר, וצילומים נוספים פורסמו בנשיונל ג'אוגרפיק ובמגזין היוקרתי ווג.
כיוצרת, מעסיק אותי היחס בין מדיית הציור להדפס טקסטיל על גווניו, כאשר כל עבודותי צוירו ידנית בטכניקות שונות. קיים דגש על הפרשנות שלי לעולם הטבע והצבע והבעתם דרך ציור, קומפוזיציה, סגנון, דימויים ועוד. קיימת חשיבות רבה לתהליך העבודה, כאשר המטרה היא להכניס את הצופה לתוך עולם אחר, כשלכל צופה פרשנות משלו. הדברים לא אמורים להיות ברורים וישירים בנראות שלהם, הדגש הוא על התבוננות מעמיקה ואינטרפרטציה אישית של הצופה.
"וכשהתעוררתי נזכרתי בחלום ויצאתי לחפש מעט שלום" עיצוביה של תמר שואבים השראה מהטבע העירוני שסביבה- צמרות עצים, פרחים, שמיים כחולים, גרפיטי והים הפתוח.
אלה משתכפלים כפטרנים עשירים ונעימים מבוססי ציורים וצילומים מקוריים שלה. הנופים מתרגמים לציור מופשט והרמוני בצבעים נעימים, הצורות אמורפיות וזורמות וממלאות בהשראה חללים פרטיים ומסחריים.
את קולקציית הטפטים השומרים על כתב יד ציורי וחופשי, יצרה תמר בתקופת הקורונה והם כאי של שפיות והרמוניה... כתשובה שלווה לתקופה הנוכחית, המביאה אתגרים רבים בתחום הכלכלי והבריאותי.
תמר ברניצקי - מעצבת ואמנית טקסטיל, בעלת סטודיו לעיצוב וייצור טקסטיל הפועל משנת 2010 בתל אביב. בוגרת שנקר בעיצוב טקסטיל בשנת 2009, ובוגרת בצלאל תואר שני בעיצוב תעשייתי בשנת 2016.
בשנת 2010 לאחר תקופת התמחות אצל מעצבת האופנה השוודית דיאנה אורבינג, הקימה תמר סטודיו עצמאי לעיצוב טקסטיל מתוך כוונה לייצר מענה ייחודי בנוף המקומי. הסטודיו מהווה נקודת מפגש למעצבי פנים, מלבישי בתים, הום סטייליסטים, למעצבים תעשייתיים, מעצבי אופנה ולקוחות פרטיים המבקשים כל אחד בתחומו ליצור עולם מרהיב של צורה וצבע: אמנות, טפטים, אהילים, צעיפים בהתאמה אישית לכל פרויקט .
תמר ידועה כמעצבת קולקציות של צעיפים יוקרתיים המשווקים בחנויות מוזיאון ובבוטיקים נבחרים בארץ ובעולם.
עיצבה טקסטיל למותגים מובילים לדוגמא: קום איל פו, ביקל, גולף אנד קו, מוזיאון מצדה ומוצרי מוזיאון ישראל. מאחוריה פרויקטים מוצלחים עם משרדים ומלונות בארץ ובחו"ל.
תמר הציגה עבודות בתערוכות חשובות כגון הביאנלה לטקסטיל וביאנלה לנייר במוזיאון ארץ ישראל והצגת עבודות ביריד העיצוב היוקרתי במילאנו ובפילדלפיה קראפט שואו.
