דניאל ווכטל

דניאל ווכטל, אדריכל, מורה בכיר באוניברסיטת תל אביב לאדריכלות, מנהל אקדמי ומורה לעיצוב פנים בשנקר, לימודי חוץ. הרישום מהווה כלי מוביל עבורו כאמן, אדריכל ומעצב, וכשמגדילים אותו לקיר מלא, החלל הופך לסיפור... דניאל שואף ביצירותיו לביטוי כמה שיותר אינטואיטיבי, שלא עובר עיבוד שכלי, במצב תודעתי של זרימה, שמחה ושלווה. ברגעים הקסומים האלו, היצירה והאני, אחד הם. ״הדור שלי, נולד עם עפרון ביד. לא היה אז אמצעי אחר, פרט לדגמים, לתאר רעיון תלת ממדי, לכן הוא היה ה"כתיבה" שלי, כמו של רוב היוצרים, אמנים, ממציאים, לאורך ההיסטוריה. אולי אנחנו הדור האחרון שהרישום הוא עבורו "שפת אם".

נילי שחורי

ההתבוננות והצילום שלי מושפעים רבות מהשכלתי (דוקטורט) וממקצועי כמתכננת ערים. אני מוצאת עניין רב בערים, בנוף האורבני, בארכיטקטורה, במבנים, בחללים הציבוריים הגלויים והסמויים, בתווך שבין החלל הציבורי לחלל הפרטי ובפינות הסמויות מהעין. בכל אלה אני מחפשת לצלם את הגיאומטריה, הטקסטורות, המקצבים והאסתטיקה גם במקומות שהתיישנו והתבלו. מעבר למרקם הבנוי אני מתבוננת גם במרקם האנושי וחיי העיר השקופים, בפעילות העסקית ובהיבטים שונים של חיי היום יום.

איתי מגן

יש אנשים שיכולים לחיות חיים שלמים ולא לדעת מה בעצם הייעוד שלהם בחיים. למזלו של איתי, הוא גילה בגיל 40 שהוא צייר. אם אתם לא מאמינים, תעשו גוגל עליו, הציורים המדהימים שלו מדברים בעד עצמם.

דימה מוגילבסקי

שירי צור

שירי מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה, וציוריה מאופיינים בצבעוניות רבה. עובדת בטכניקות שונות, ובמיוחד שמן על קנבס. כמו כן התמחתה בקולאז'ים מגזרי ז'ורנלים של דמויות מפורסמות. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות.

מיכל אהרון

שמי מיכל חן אהרון, ציירת ומעצבת אמנות, בת 32 מראשון לציון. את הציור הראשון שלי מכרתי בשנת 2013 ואם מישהו היה אומר לי שבזה אעסוק בעתיד לא הייתי מאמינה. לפני 7 שנים קמתי בבוקר לכבות את השעון המעורר בבכי ובאותו היום עזבתי את העבודה כשכירה במשרד בידיעה שאני חייבת שינוי .. בלי לדעת מה הוא. לאחר כמה ימים העלתי לרשת רישום קטן והוא נמכר מיד. עם הזמן התחביב הזה הפך לעסק שקיבל את צורתו הסופית רק בשנה האחרונה, בה הספקתי למכור את יצירותיי לבתים ומשרדים בארץ ובחו"ל. את האמנות שלי אני יוצרת מהבטן והיא ללא ספק שינתה את חיי והולידה אותי מחדש.