דלית מרום

ילד זה ההשראה הכי גדולה שיש. לפחות, זה מה שגרם לדלית מרום האמנית המוכשרת, לעשות שינוי ולפנות ליצירה כמקצוע. השימוש בצבעים עזים על גבי בדי העיצוב הם אלה המבדלים אותה והובילו אותה לפתח טכניקת ציור ייחודית לה בהשראת המוטו שלה: החיים נועדו כדי שנחגוג אותם.

דניאל גזית

דניאל גזית, ילידת 1987, אדריכלית וציירת. במסגרת עבודתי במשרדי אדריכלים המתמחים בבנייני שימור, נחשפתי לערכים הייחודיים של הבניינים שנבנו בסגנון הבינלאומי והאקלקטי בתחילת המאה הקודמת שאותם אני מנסה לבטא באמצעות הציורים. במשך השנים בעבודתי כאדריכלית בתל אביב התאהבתי בבניינים בסגנון הבינלאומי המפארים את העיר הלבנה. מרבית הסצנות העירוניות והמבנים שאני מציירת מתארים את הארכיטקטורה של הסגנון הבינלאומי והאקלקטי בתל אביב. בציורים אלה אני מנסה להדגיש את חיי העיר סביב בנייני הבאוהאוס.

רפי פרץ

הצצה קטנה לשיתוף פעולה צבעוני על טהרת התום והאופטימיות. הקירו את רפי פרץ, אמן קסום המתאפיין בציורים נאיביים שמעלים מיד חיוך. טביעת המכחול הייחודית שלו מצליחה להישמר בצורה מושלמת על גבי הדפסת הטפטים שלנו ומייצרת קיר יוצא דופן שמתאים לכל חלל.

דורן גינצבורג

כיוצרת, מעסיק אותי היחס בין מדיית הציור להדפס טקסטיל על גווניו, כאשר כל עבודותי צוירו ידנית בטכניקות שונות. קיים דגש על הפרשנות שלי לעולם הטבע והצבע והבעתם דרך ציור, קומפוזיציה, סגנון, דימויים ועוד. קיימת חשיבות רבה לתהליך העבודה, כאשר המטרה היא להכניס את הצופה לתוך עולם אחר, כשלכל צופה פרשנות משלו. הדברים לא אמורים להיות ברורים וישירים בנראות שלהם, הדגש הוא על התבוננות מעמיקה ואינטרפרטציה אישית של הצופה.

מירי דודיאן

ציירת ופסלת ברשת ברזל ״כל יצירה שלי היא חלק מהנשמה שלי שמתפרץ החוצה... היכולת לאפשר לכל אחד להתאהב, להתרגש, ליהנות ולרצות להיות חלק ממנה היא זכות גדולה עבורי״

דניאל ווכטל

דניאל ווכטל, אדריכל, מורה בכיר באוניברסיטת תל אביב לאדריכלות, מנהל אקדמי ומורה לעיצוב פנים בשנקר, לימודי חוץ. הרישום מהווה כלי מוביל עבורו כאמן, אדריכל ומעצב, וכשמגדילים אותו לקיר מלא, החלל הופך לסיפור... דניאל שואף ביצירותיו לביטוי כמה שיותר אינטואיטיבי, שלא עובר עיבוד שכלי, במצב תודעתי של זרימה, שמחה ושלווה. ברגעים הקסומים האלו, היצירה והאני, אחד הם. ״הדור שלי, נולד עם עפרון ביד. לא היה אז אמצעי אחר, פרט לדגמים, לתאר רעיון תלת ממדי, לכן הוא היה ה"כתיבה" שלי, כמו של רוב היוצרים, אמנים, ממציאים, לאורך ההיסטוריה. אולי אנחנו הדור האחרון שהרישום הוא עבורו "שפת אם".